נקמת הטרקטור – סיפור לשבועות
(אברמיקו
היה אומר : שמע... לכל מסמר יש את הסבלנות של).
סיפור
חג הביכורים 2009 היה יכול להיגמר במספר תמונות נאות של הכלים הצועדים בסך
של
מועדון השרשרת, לכל צהלות ההמונים, שהפעם התאספו מכל ישובי המועצה.
היה
יכול להיגמר כך, אבל אז לא היה לנו סיפור.
למעשה,
איך שלא נסובב את הגלגל, התחלת המעשה אי שם לפני ארבעה עשורים לערך.
אותה
תקופה, הקולטיבטור לא היה מוצג מוזיאוני הרתום לטרקטור
נצחי על הדשא הגדול,
אלא
כלי עבודה לכל דבר ועניין. בתמונה ההיסטורית שלפנינו, היכן שהוא מאזור שנות
הארבעים
או
החמישים (של המאה ה20, למי שתוהה...), רואים את
שלמה ויטנברג על הTD-6,
עם הקולטיבטור בעבודת
קילטור רצינית וציונית כאחד. (לטענת שלמה, מדובר על
צילום
של
וולטר ליפמן, לתמונות יב' של המחזור. כבוד !).
נחזור
לסיפור, ובכן, שני חברים צעירים, צפריר מרגלית, לימים מוביל את
מועדון
השרשרת ביד רמה, וידידו יובל ורטהיים, שאז עוד לא ידע כי עתיד הוא לבלות
לילות
חורף ארקטי אינסופיים בחיק אשה שוודית...בדקו וחקרו,
כנערים צעירים וסקרנים,
את
כלי החקלאות העומדים לתומם בסככה.
יובל
שראה זנב חבל משתלשל מידית הקולטיבטור, נתן משיכה בריאה
שהפעילה את המנוף
שהחזיק
את זיז התפס האוחז את הקולטיבטור במצב העליון שלו, שזהו
מצב ה"נסיעה".
לפני
שהבינו מי נגד מי, צנח הקולטיבטור בכבדות על הארץ
כשבדרך הוא מפספס כחוט
השערה
את רגלו של צפריר, שנשאר עומד המום רועד וחיוור, מודה לאלוהים על מזלו הטוב.
(העניין
עם אלוהים יופיע מייד כמוטיב חינוכי, למי שחשש שאין פה מסר חינוכי לאומני ודתי).
חלפו
שנות דור ויותר מאז המקרה, הקולטיבטור יוצא לטיולים
לעיתים רחוקות ביותר, ורב הזמן
רתום
לטרקטור שניצב כפסל ב"דשא הטרקטור". מונח דומם וממתין באורך רוח השמור
רק
לכלים
איכותיים, לבא השעה המתאימה . . .
חגיגות
הביכורים של 2009, נחגגו ברב עם ומועצה אזורית, ומועדון השרשרת קיבל את הנתח
הארי
בתהלוכה המרשימה (למען הדיוק ההיסטורי נאמר שהנתח הכלכלי לא היה באותו סדר גודל).
הקולטיבטור שלנו, נרתם ל"טרקטור W9" הנהוג
ביד בוטחת ע"י יויו (יואל צמח), שכמובן
דאג
לנעול את הבריח על מצב נסיעה.
(יויו מחזק את הכתוב כאן, וטוען כי הוא רק
וידא את הנעילה, שבפועל נעשתה ע"י צפריר בעצמו).
למחרת
הטכס, יום שבת קודש, יצא צפריר להחזיר את הכלים למקומם, ויפה שעה אחת קודם.
את
הקולטיבטור העמיס על כף ה JCB ועשה דרכו
לדשא הטרקטור. כיוון שצפריר הוא איש נוי בנשמתו
הבחין
כי הדשא עבר השקיה לילית (ואולי אף לא חוקית, ראה משבר המים הפוקד אותנו), ולכן
הוריד
את הקולטיבטור בפאתי הדשא.
אנו
מתקרבים לנקודת העל-חזור בסיפור, לכן נדייק בפרטים, ובכן... יום שבת (קודש),
בכפכפים
לרגליו, צפריר שהבטיחות היא נר לרגליו (כפכפים כבר הזכרנו), לא ישאיר כלי במצב "מסוכן",
לכן,
לאחר שהניח את הקולטיבטור על הארץ, דאג להוריד את להבי הקולטיבטור למצב קילטור,
שהוא
המצב הנייח והבטוח.
יובל
ורטהיים, מן הסתם, מצוי היה אותה עת, ביבשת אחרת אלפי מילין מפה, לכן נאלץ צפריר,
במו
ידיו, למשוך את החבל, המשחרר את התפס של מצב "הנסיעה". וכך הוא עשה !
המכה ניחתה כברק, מפתיעה בעוצמתה, מהממת, משתקת, חדה וברורה.
להב
הסכין ירד מאחורי הרגל, תוך כדי גילוח העקב מגיד אכילס בואכה דרומה לסוליית
הרגל.
למעשה
חתיכת הבשר המדממת הייתה תלויה מדולדלת, על פיסת העור של סוליית הרגל,
כחלק
נפרד ועצמאי לחלוטין.
צפריר,
ציין לעצמו שהמצב לא מזהיר במיוחד, "הדביק" את פיסת הבשר לרגל,
ובמקום
לבצע את הברור מאיליו, פינוי מיידי למיון בקפלן, בקור רוח ומשמעת של אדם
שהסדר
והניקיון
הם נר לרגליו, עלה בכבדות על ה JCB והחזירו למקומו בסככה, סדר או לא
סדר ?
כשהעקב
ממשיכה לדמם, תוך כדי שליחת תיזכורות כי גופנו הוא רק
בשר ודם,
קרטע
הפצוע על הטוסטוס, וניווט דרכו לביתו, בינות לצלליות כהות שהחלו להופיע לפני עיניו
ההוזות.
השכנה,
חנה מעין, שידועה בציבור כרגישה לנחלי דם
וכיו"ב, עברה למצב של עילפון מתקדם
עת
ראתה את נתח הבשר המדמם, שהייתה פעם רגלו של צפריר, היא לא קיבלה את הסברו של
צפריר,
שמדובר
רק בקילוף של העור.
בחירום
למיון !
הכירורג
הסיני בקפלן, התגלה כאומן התפירה והחיבור מחדש,
לא לפני שהפריד את חתיכת הבשר,
שהייתה
דבוקה (איכשהו) על הרגל המדממת, ניקה היטב מכל הדם והסחי, והדביק יפה בחזרה.
צפריר
מציין ביבושת, כי כנראה מדובר בסגירת מעגל, וכי מה שצריך לקרות בסוף... קורה.
40
שנה חיכה הקולטיבטור בסבלנות אין קץ, על זה נאמר :
הסבלנות משתלמת.
את
תגובת הקולטיבטוור לא ניתן עדיין להשיג, אך לעומת זאת,
חבר CTC וותיק - גד,
העונה
לעיתים גם לשמו, גלי חצור, מוסיף בפלפול מה, תוך כדי פזילה
למעלה,
לריבונו של עולם, את הרעיון הבא :
"שבועות הוא חג
עליה לרגל ולא הורדת הרגל".
צפריר
חברנו היקר,
החלמה
מהירה וקלה.
א.י.
30.5.2009